ביה"ח הדסה התרשל באיחור באבחון צמיחת גידול בראש

מהות התביעה

1.         לפני תביעת נזיקין, שבה נתבע פיצוי בגין רשלנות רפואית. בתביעה נטען להתרשלות באיבחון גידול מסוג אקוסטיק נורינומה בראש התובע, וכן בשל הוצאתו שלא בשלמותו ובשל איחור באבחנת צמיחתו מחדש.

התביעה מופנית הן כלפי קופת חולים (נתבעת 1),  והן כלפי בית החולים "הדסה" (נתבעת 2) (להלן: הדסה), כאשר נטען כי בשני מוסדות אלו נמצא התובע בטיפול בתקופה שקדמה לניתוח ולאחריו, ובהדסה עבר התובע גם ניתוח להסרת הגידול (להלן: הניתוח הראשון). על-פי הנטען, הרופאים במוסדות אלו התרשלו באבחון וגרמו לכך שהגידול הוצא כשהוא גדול ותוך כדי גרימת נזק לתובע. כמו כן נטען, כי בשל רשלנות רופאי הדסה הגידול לא הוצא בשלמותו, דבר שגרם לכך שהוא חזר בשנית, ולאחר שמונה שנים היה צורך שוב לנתחו, דבר שנעשה בבית חולים "שיבא" תל השומר (להלן: הניתוח השני).

לטענת התובע, בשל רשלנות הנתבעות נגרמה לו נכות נוירולוגית פסיכיאטרית בשיעור של 100% לצמיתות.

רקע עובדתי

2.         התובע נולד בשנת 1963 ונפגע בתאונת דרכים קשה ביום 21.5.66, בהיותו בן שלוש וחצי (להלן: התאונה). לאחר התאונה אושפז התובע בבית חולים "הדסה", נותח, והמשיך במעקב במרפאה הנוירו-כירורגית בהדסה.

            כשנה לאחר התאונה, החל התובע להתלונן על כאבי ראש וסחרחורות, שבגינן נשלח לבירור פסיכיאטרי. יצוין, כי על-פי טענות התובע, התלונות על כאבי ראש וסחרחורת הופיעו יותר מאוחר. ואולם התיעוד הרפואי הקיים בהדסה תומך בקביעה אחרת.

            התובע טופל בשנים שלאחר התאונה בהדסה (בין השאר בגיל עשר נכרת לו בהדסה גידול בלוע), ואולם, ניתן להתרשם מהתיעוד הרפואי כי החל במחצית השניה של שנות ה-70 התרכז עיקר הטיפול בתובע בקופת חולים, וחזר להדסה לאחר פסק זמן של כ-13 שנה.

3.         לגרסת התובע, החל משנת 1981-1982 התלונן פעמים רבות בסניף קופת חולים, אצל רופאת המשפחה ד"ר מרקו, שהוא סובל מסחרחורות וכאבי ראש, ולאחר מכן גם מירידה בשמיעה בצד שמאל, שוני בדיבור, חולשה כללית, כאבי גב וחוסר תיפקוד. ד"ר מרקו הסתפקה תחילה באקמול, ולאחר מכן הפנתה אותו לרופא א.א.ג, באבחנה של סינוסיטיס. הסינוסיטיס נשלל הן על-ידי רופא קופת חולים והן על-ידי רופא הדסה, שאליו הופנה מקופת חולים. הנוירולוגית ד"ר פיינברג מקופת חולים הפנתה אותו לראשונה לביצוע CT בהדסה. בהדסה פרופ' קונסטנטיני איבחן "אקוסטיק עצום". התובע נותח בהדסה על-ידי  פרופ' שליט ביום 22.6.88 (הניתוח הראשון). לאחר הניתוח, התובע נשאר עם שיתוק של עצב שביעי משמאל בפנים ופגיעה בשמיעה משמאל.

4.         התובע המשיך במעקב בעיקר בבית חולים הדסה, ובמסגרת זו נעשו לו בדיקות CT, והגיע לטיפול גם בקופת חולים.

            הישנות הגידול אובחנה לראשונה ב-CT של המוח, שבוצע בינואר 1996. בדיקת MRI הראתה גידול בקוטר 3 X 3.5 X 4 ס"מ.

ביולי 1996 נותח התובע בבית חולים "שיבא" בתל השומר, עקב הישנות הגידול (הניתוח השני).

הבסיס הרפואי לטענות הרשלנות

5.         בתביעה תמכה חוות דעת רפואית של הנוירוכירורג פרופ' גרושקביץ,אשר ציין בחוות דעתו, כי ניתן היה לאבחן את הגידול בשלב הרבה יותר מוקדם וניתן היה לבצע כריתה מלאה ללא פגיעה בעצבים שנפגעו בניתוח:

"לפי אנמנזה סימנים נוירולוגים בולטים מאד הופיעו כשנתיים לפני הניתוח. בהתחשב בכך שהגידול גדל לאט במשך שנים ניתן היה לאבחנו בשלב הרבה יותר מוקדם בטרם הופיע גירעון נוירולוגי בולט (שיתוקים של עצבים אשר נמצאים זווית פונטו-צרבלרית שמאלית). בשלב זה ניתן היה לבצע כריתה מלאה של הגידול לאל [צ"ל: ללא] פגיעה בעצבים אשר ניזוקו בעקבות הגידול והנזק בהם החמיר בעקבות הניתוח.

...

כמובן שעקב כך שנשארה שארית קטנה של הגידול מהניתוח הקודם, קרוב לוודאי בתוך תעלת שמע פנימית, נתאפשרה צמיחה מחודשת של הגידול ... תהליך הצמיחה של הגידול (8 שנים) בשנית מחזק את הטיעון שלי, שניתן היה לאבחן את הגידול אצל הנ"ל אילו היו עושים בדיקות מכוונות ... הניתוח להוצאת הגידול היה קשה בשל גודלו, גם נגרמו כבר נזקים לעצבים שונים כתוצאה מלחץ ממושך של הגידול. ניתן היה למנוע את כל הסיבוכים הקשים אשר תוארו לעיל אילו היתה נעשית אבחנה בזמן ...".

6.         בעדותו אומר פרופ' גרושקביץ:

"אני רק אומר שלו היה עושה ניתוח לפני 5 - 4 שנים כשהיה גידול בגודל לפי דעתי מקסימום לפחות חצי 2.5 - 2, אז לפי כל המאמרים שיש לי כאן אפשר היה להוציא את הגידול בלי לפגוע עצב הפנים ועצבים אחרים,... לו היה ניתוח כשהוא היה 2.5 - 2 ס"מ אז החולה היה יוצא בלי שום נזק נוירולוגי"  (פרו' עמ'   229).